122

פסיכותרפיה אקזיסטנציאליסטית

122
הפסיכותרפיה האקזיסטנציאליסטית, הנקראת גם "הזרם השלישי", רואה באדם יותר מאוסף דפוסים או דחפים. לפי גישה זו לאדם מבנה קיומי ייחודי אשר צומח, משתנה, חווה, סובל ויוצר, כלומר קיים- exist.
בטיפול האקזיסטנציאליסטי ישאף המטפל להבין את חוויותיו הייחודיות של המטופל בעולם וינסה לראות אותו בתוך המציאות הייחודית של חייו. החיפוש המשותף אחר דרכו של המטופל בעולם יאפשר לשרטט, בתוך חדר הטיפולים, תמונה המתארת את הדרך בה יוצר המטופל קשרים ומערכות יחסים, הדרך בה הוא נוטה להגיב אל מה שמתרחש בחייו והאופן בו הוא מפרש את סביבתו.  

בחינה עמוקה של הוויתנו בעולם עשויה להביא אל חדר הטיפול קונפליקטים הנובעים מן העימות בין האדם לבין עובדות קיומו בעולם: קונפליקטים שמקורם בפחד מפני סופיות החיים, בשאלות הנוגעות בבדידות קיומנו ובמחשבות על חיפוש אחר משמעות, חופש והאחריות המוטלת עלינו בעיצוב עולמנו. אלו הן שאלות שהן חלק מחיינו, אותם חווה כל אדם בדרך שונה ואישית מאוד.

אלו הן שאלות כבדות, כיצד העיסוק בהן יכול להקל עלינו?
בספרו "אנושי, אנושי מדי" כותב הפילוסוף פרידריך ניטשה כי "דברים רבים, אשר בשלבי התפתחות מסויימים של האדם נתפסים כמכבידים על החיים, משמשים לו, בשלב גבוה יותר, כהקלה". זוהי גם רוח הגישה האקזיסטנציאליסטית לפיה הבנה וביטוי של הקונפליקטים הניצבים בבסיס אישיותנו עשויה דווקא להקל על סבלינו ולאוורר מקומות שנמנענו מלגעת בהם בעבר.

שאלות על חופש עולות לא פעם בחדר הטיפולים האקזיסטנציאליסטי כיוון שהעיסוק במידת החופש בחיינו וביכולת לעצב את עולמנו, הוא עיסוק משמעותי בטיפול זה. הנחת היסוד היא כי מטופל אשר מבין באיזו מידה הוא משפיע על חייו ומצוקותיו תהיה לו מוטיבציה רבה יותר להשתנות.
לכאורה חופש הנו זכות שיש בה רק טוב , הרי כולנו רוצים להיות חופשיים, אך זכות זו מאגדת בתוכה את האמת הקיומית שאינה פשוטה לעיכול: אין קרקע יציבה תחת רגלינו. אנו חיים בכמיהה למצוא קרקע מוצקה וקצת שקט ולעיתים נאחזים בשגרת חיים מוכרת רק כדי לייצב את הקרקע וליצור אשלייה מרגיעה של שלווה. חיים של שגרה לא מספקת והיאחזות באשליית השקט עשויים להוביל אותנו לתחושה של תסכול, מימוש עצמי מוגבל, קשירת קשרים שטחיים, וחוסר סיפוק כללי. ההבנה כי בפנינו אינסוף אפשרויות אותנטיות לקיום וכי עלינו לבחור ולקחת אחריות על בחירתינו הנה הבנה משמעותית, אשר מאפשרת לנו לנסות ולנסח מה חשוב לנו בחיים, מה גורם לנו לחוש אותנטים, מה אנו מעוניינם לשמר ולפתח בחיינו ובמה אנו נאחזים לשווא.

העיסוק בשבריריות החיים עולה גם הוא, לעיתים, בהקשרים שונים בטיפול האקסיטנציאליסטי. בבסיס הגישה טמונה ההנחה כי חיינו מלווים בחרדה בסיסית אשר בוקעת ממאמצינו, המודעים והלא מודעים, להתמודד עם הידיעה כי חיינו הנם סופיים. שבריריות החיים היא האמת החזקה ביותר של קיומנו ודווקא ההכרה בשבריריות זו יכולה לעודד שינוי וקבלת אחריות וכך להציל אותנו מחיים חסרי אותנטיות. העיסוק בפחד שורשי ועמוק כל כך עשוי להיות ביטוי לדיאלוג פתוח וחופשי בין המטפל והמטופל והמנוף לשינוי עשוי לנבוע מהעיסוק בתכנים מודחקים, אך גם מן התחושה שניתן לדבר על הגרוע מכל ולהיעזר בנוכחות מקבלת ותומכת אשר נמצאת עמנו באיזורים לא נוחים ואינה בורחת מן הדיון.

מהי משמעות החיים שלי? לא פעם, לאורך חיינו, אנו ניצבים בפני הצורך למצוא כיוון ומשמעות חדשים לחיינו. בעולם החילוני המודרני, נטול עמוד הענן הדתי, זו עשויה להיות משימה לא פשוטה. פילוסופים אקזיסטנציאליסטים שונים עוסקים בכתביהם בחוסר המשמעות בעולם ודנים בדרכים האפשריות לצקת משמעות אל תוך עולמינו. הרעיונות לתיקון, אשר עולים בחיבוריהם של הוגים כמו אלבר קאמי וג'אן פול סארטר מצביעים על הגשמה עצמית ומעורבות ככלים ליצירת משמעות מוצקה יותר לחיינו. על מנת לבנות בעולמינו משמעות, אשר תוכל לחזק אותנו, עלינו לנקוט פעולה ולהיות אקטיביים, לחפש אחר החופש ולמרוד במצבים של ניצול. דיאלוג טיפולי אמיץ עשוי לעזור למטופל לנכס לעצמו כלים אשר יסייעו לו להיות מעורב ומחוייב יותר במערכות היחסים שלו עם האנשים הסובבים אותו ועם מערכות החיים השונות עמם הוא נפגש.